חוק, אזרחות והמרחב לדיאלוג
ההצהרה בוחנת את הסדר החוקתי והחקיקתי בעיראק דרך שאלה הנמצאת בלב עבודת התנועה: כמה מרחב יש לאזרח עיראקי לחשוב, לדבר, לחקור ולקיים קשר החוצה גבולות דתיים ופוליטיים? היא טוענת שדו־קיום אינו יכול להתבסס רק על אזכורים רשמיים של גיוון כאשר דיון פומבי ביחסים רגישים מוקף בחשש משפטי.
הפרסום ביקורתי במיוחד כלפי כללים העלולים להפוך שיחה שקטה על ישראל, יהדות, יחסים בין־דתיים או דיפלומטיה אזורית למקור של חשיפה משפטית אישית. לפי התנועה, להגבלות כאלה יש אפקט מצנן החורג ממשפטים בפועל: אזרחים נמנעים משאלות, מחקר, שיחות וקשרים מפני שאינם יודעים מתי דיון עלול להתפרש כמגע אסור.
חופש ביטוי ומחשבה עצמאית
ההצהרה טוענת שחופש אינטלקטואלי איננו איום על המדינה. סדר אזרחי בטוח בעצמו צריך להיות מסוגל להכיל מחלוקת, חקירה תאולוגית ודיון במדיניות חוץ בלי להתייחס לרעיונות עצמם כסכנה. היא קושרת את חופש הביטוי לדו־קיום דתי, משום שדיאלוג בין־דתי משמעותי מחייב אפשרות להיחשף בגלוי לפרשנויות ולקהילות שאינן מוכרות.
מסגרת אזרחית עיראקית מכילה יותר
התנועה קוראת למסגרת שבה אזרחות, כבוד והגנה שווה חזקים ממבחנים עדתיים או אידאולוגיים. הכיוון המועדף הוא חברה שבה עיראקים יכולים לשאול, לחלוק ולהתקשר בשלום, תוך אחריות לחוקים רגילים נגד אלימות וכפייה.
לכן הפרסום מציג רפורמה משפטית לא רק כסוגיה עיראקית–ישראלית, אלא כחלק מטיעון רחב יותר למען חופש מחשבה, פלורליזם ומרחב ציבורי עיראקי המסוגל להתמודד עם האזור המודרני ללא פחד.
התנועה האברהמית – עיראק