בונים גשר דיפלומטי בין עיראק לישראל

מסר תמיכה לעם האיראני והודעה לאזרחי עיראק

אל העם האיראני האמיץ ואל בני עמנו העיראקים,

13 בינואר 2026

אחים ואחיות איראנים יקרים,

כשגריר הצללים של השגרירות הווירטואלית של עיראק בישראל—מגדלור סמלי לשלום, לדיאלוג ולכבוד הדדי מעבר לגבולות—אני כותב אליכם היום מתוך הערכה עמוקה וסולידריות בלתי מתפשרת. ההתקוממות האמיצה שלכם, שפרצה בסוף דצמבר 2025 על רקע מצוקה כלכלית קשה וכעת התפשטה לכל המחוזות בדרישה ארצית לחירות, מייצגת את אחד הרגעים המכריעים ביותר בהיסטוריה המודרנית.

מה שהחל כמחאות בבזאר הגדול של טהראן הפך לקריאה רועמת לשינוי המשטר, כאשר ברחובות נשמעות הקריאות „מוות לח׳אמנאי”, „מוות לדיקטטור” ו„יחי השאה”, למרות דיכוי אכזרי, השבתות אינטרנט והרג המוני.

אני עומד לצדכם בנחישות במאבקכם לפרק את המערכת המדכאת הזאת ולבנות עתיד שבו כל קול נשמע, כל חיי אדם קדושים, ושום עריץ אינו יכול לרמוס את רצון העם. העולם עד לכך שאתם מתמודדים עם אלימות בלתי נתפסת—דיווחים מצביעים כעת על אלפי הרוגים, כאשר כוחות הביטחון יורים תחמושת חיה לעבר קהל בלתי חמוש, ובהם סטודנטים, גמלאים וצעירים.

אין זו מחאה בלבד; זוהי מהפכה נגד עשרות שנים של עריצות, והעמידה שלכם מול הזוועה הזאת מעוררת השראה בכל מי שסבל תחת שלטון סמכותני. עיראק מכירה את הכאב הזה מקרוב—מאגרופו הברזל של סדאם ועד לצלן של מיליציות הנתמכות מבחוץ—ואנו רואים במאבקכם את אותה כמיהה אנושית אוניברסלית לכבוד ולהגדרה עצמית.

עלי ח׳אמנאי, המכונה המנהיג העליון, מגלם את מהותו הפשיסטית של המשטר: עריץ תיאוקרטי המפעיל כוח מוחלט באמצעות פחד, דיכוי וקנאות אידאולוגית. הוא הורה אישית על דיכוי חסר רחמים של בני עמו, כינה את המפגינים „ונדליסטים”, „מחבלים” ו„מתפרעים”, ובמקביל התיר ירי חי ומעצרים המוניים.

תחת שלטונו הפכה איראן לכלא של פשיזם דתי—שבו התנגדות נענית בכדורים, בעינויים ובהוצאות להורג; שבו מנשים נשללות חירויות בסיסיות; שבו מיעוטים נרדפים; ושבו המשטר מייצא טרור ושנאה ברחבי האזור בעוד אזרחיו סובלים בבית. פולחן האישיות של ח׳אמנאי, האימפריה הכלכלית העצומה שלו שנבנתה על הון גזול, והפתוות שלו הכופות שליטה בסגנון ימי הביניים, הפכו את הרפובליקה האסלאמית למכונת מוות ודיכוי.

נאומיו האחרונים, שבהם הכריז מלחמה על „מסיתים” ונשבע שלא לסגת, חושפים אדם הנאחז בשלטון בכל מחיר, גם כאשר דמם של אלפים מכתים את ידיו. זו אינה מנהיגות; זהו פשיזם העוטה כסות דתית, וההיסטוריה תשפוט אותו בחומרה.

אל בני עמי העיראקים: אני מפציר בכם—אל תתערבו במהפכה הקדושה הזאת. ארצנו נגררה לסכסוכים אינסופיים באמצעות מיליציות ושליחים הנאמנים לטהראן, שהעמיקו פילוג, שחיתות וסבל על אדמתנו. עמידה לצד משטרו הפלילי של ח׳אמנאי—בין אם בתמיכה ישירה, בסיוע לוגיסטי או בשיתוף פעולה פסיבי—תהיה בגידה בשאיפותיה של עיראק לעצמאות ולשלום, שנרכשו במחיר כבד.

הבה נזכור את הלקחים המרים שלנו: התערבות מולידה רק עוד שפיכות דמים, עוד חוסר יציבות ועוד כבלים. במקום זאת, הבה נעמוד בסולידריות עם שכנינו האיראנים, נגביר את קולם ונדחה כל מעורבות בדיכוי המהפכה שלדעתם היא זכותם. עיראק שייכת לעיראקים. עיראק בוחרת בשלום.

הדרך שלפני איראן עדיין מסוכנת, אך היא שלכם לעצב. מי ייתן שקורבנותיכם יכוננו עתיד חופשי ודמוקרטי, שקולות הנופלים יהדהדו עד לניצחון, ושעידן חדש יפציע על אדמתכם העתיקה—עידן החופשי מתיאוקרטיה פשיסטית. השגרירות הווירטואלית של עיראק בישראל מתחייבת להמשיך להשמיע את סיפוריכם, לפעול בזירה הבינלאומית למען מטרתכם ולקדם חזון של דו-קיום אזורי שיקבור את השנאות הישנות לעד.

בסולידריות ובתקווה שאינן נשברות,

שגריר הצללים

השגרירות הווירטואלית של עיראק בישראל

הצהרה רשמית מטעם השגרירות הווירטואלית של עיראק בישראל

אל העם הנכבד בישראל,

השגרירות הווירטואלית של עיראק בישראל שולחת את ברכותיה הרשמיות ומביעה מחויבות רצינית לקידום יחסי שלום. עמכם הפגין חוסן ונחישות מרשימים לנוכח אתגרים מתמשכים, תכונות שהעם העיראקי מעריך. מתוך הכרה בהקשר האזורי המשותף ובמורכבויות ההיסטוריות, השגרירות שבה ומאשרת את מחויבותה לפתוח בדיאלוג ובשיתוף פעולה בונים. אנו קוראים לכל הצדדים לצעוד בדרך לשלום בר-קיימא, שיניח את היסודות לשגשוג וליציבות הדדיים. ביום זה אנו עומדים לצדכם ושואפים לעתיד המוגדר באמצעות שיתוף פעולה וכבוד.

השגריר

בניית גשרים: חזון לשלום מתמשך בין עיראק לישראל

שלום הוא שאיפה אנושית אוניברסלית החוצה גבולות, ובהקשר של היחסים בין עיראק לישראל הוא יעד שאפתני הדורש חזון נועז ומאמצים דיפלומטיים מאוזנים. המזרח התיכון, שסבל במשך עשרות שנים מסכסוך וממתח, זקוק בדחיפות ליוזמות המקדמות דו-קיום והבנה הדדית. אך כיצד ניתן לדמיין שלום בין שתי מדינות שלהן היסטוריה מורכבת של עימות?

לעיראק, בעלת המורשת התרבותית העשירה והמגוונת, ולישראל, בעלת המערכת הפוליטית והכלכלית הדינמית, יש פוטנציאל משמעותי לשיתוף פעולה אם יתגברו על המחסומים הפסיכולוגיים והפוליטיים. שלום אינו רק היעדר מלחמה, אלא בניית גשרים המבוססים על אמון וכבוד הדדי. הדבר יכול להתחיל בדיאלוגים תרבותיים ובחילופי מסחר המתמקדים באינטרסים משותפים, כגון התמודדות עם שינויי האקלים, ניהול משאבי מים וחדשנות טכנולוגית.

אחד האתגרים המרכזיים הוא המורשת ההיסטורית של הסכסוך הערבי–ישראלי, שעיצבה מדיניות ותפיסות ציבוריות בעיראק. עם זאת, ניסיונות מהשנים האחרונות, ובהם הסכמי אברהם, הראו כי התקרבות אפשרית כאשר קיימים רצון פוליטי ותמיכה ציבורית. עיראק יכולה ללמוד מניסיונות אלה ולהתמקד בכינון הדרגתי של יחסים דיפלומטיים רשמיים, החל מתקשורת בלתי רשמית באמצעות ארגוני החברה האזרחית.

הכלכלה יכולה לשמש זרז רב-עוצמה לשלום. עיראק זקוקה להשקעות בתשתיות ובאנרגיה מתחדשת, בעוד שלישראל יש מומחיות מתקדמת בתחומים אלה. שיתוף פעולה בפרויקטים משותפים, כגון פיתוח חקלאות מדברית או טיפול במים, עשוי לפתוח דלת לשינוי סטריאוטיפים ולבניית אמון. נוסף על כך, צעירים בשתי המדינות יכולים להניע את ההתקרבות באמצעות תוכניות חילופי תרבות וחינוך.

שלום אינו אירוע מיידי אלא תהליך ארוך טווח הדורש סבלנות והקרבה משני הצדדים. מנהיגים פוליטיים והחברה האזרחית בעיראק ובישראל צריכים לפעול יחד כדי ליצור סביבה המעודדת דיאלוג. צעדים קטנים, כגון כנסים משותפים או פרויקטים הומניטריים, יכולים להתחיל לשנות את הנרטיב המסורתי ולפתוח אופקים חדשים.

בסופו של דבר, שלום בין עיראק לישראל אינו רק חלום אלא יעד בר-השגה, אם המיקוד יישאר באינטרסים משותפים ובכבוד הדדי. בניית עתיד משותף מחייבת אומץ להתקדם מעבר לעבר וחזון ברור לגבי מה ששיתוף פעולה יכול להשיג. היום הוא הזמן הנכון לצאת למסע הזה לעבר שלום ושגשוג.