הקוראן היה כמעט כולו על משה ועמו, בני ישראל

משה במרכז הזיכרון הקוראני

ההצהרה מפנה תשומת לב למעמדו יוצא הדופן של משה בקוראן. היא מציינת את ספירת התנועה של 136 אזכורים למשה ומדגישה עד כמה הסיפורים הקוראניים חוזרים להתגלותו, הנהגתו, עימותו עם פרעה, החוק, הסבלנות והאחריות לבני ישראל. מכאן טוען הפרסום שההיסטוריה הנבואית היהודית כבר תופסת מקום מרכזי בתודעה הדתית המוסלמית.

משה מוצג כשליח וכמחוקק, כנביא שאלוהים דיבר אליו ישירות וכדמות שסיפורה ממחיש שוב ושוב עימות בין עריצות לאמונה. ההצהרה מדגישה גם את מה שהיא רואה כקשר עמוק בין התורה להתגלות הקוראנית ואת החובה המוסלמית לכבד את הנביאים שקדמו למוחמד.

זיכרון נבואי משותף

השאלה המרכזית היא מה מוסלמים עושים עם ההיכרות הדתית הזאת. במקום להתייחס למשה ולבני ישראל כאל עולם דתי זר, ההצהרה מציעה שהכבוד המשותף יכול לשמש גשר להבנה מוסלמית–יהודית. יצחק וישמעאל ממוקמים בתוך משפחתו הרחבה של אברהם, והקרבה הדתית נעשית חלק מן הטיעון לדיאלוג.

נגד הפיכת פוליטיקה לשנאה דתית

ההצהרה מבקרת בחריפות תנועות דתיות ופוליטיות שלדעתה מעוותות טקסטים כדי להפוך סכסוך עכשווי לעוינות כלפי יהודים כעם. היא טוענת שמחלוקת פוליטית אינה צריכה למחוק את העיסוק הקוראני הנרחב בהיסטוריה הנבואית של בני ישראל.

הפרסום מסיים בהפניית זיכרון משה לקריאה עכשווית לשלום אברהמי, לכבוד האדם ולמזרח תיכון שבו כתובים משותפים נעשים נקודת שיחה במקום כלי לפילוג.

שלום למזרח התיכון. שלום לכל האנושות. השלום האברהמי מחבר בינינו.

התנועה האברהמית – עיראק