עיראק כמולדת אברהמית
ההצהרה מציבה את עיראק בלב הסיפור האברהמי. היא נשענת על הזיכרון העיראקי של אברהם ועל הציוויליזציות העתיקות של הארץ כדי לטעון שדיאלוג אברהמי איננו אופנה פוליטית מיובאת. בעיני התנועה, לעיראק יש בסיס דתי והיסטורי משלה לשפה הזאת, משום שאברהם נטוע בזיכרון הקדוש המשותף למוסלמים, ליהודים ולנוצרים.
הפרסום מתייחס למורשת הזאת גם כאחריות. עיראק, לפי ההצהרה, יכולה להשתמש בהיסטוריה הציוויליזציונית שלה כדי לבנות קשרים החוצים גבולות דתיים ולאומיים, במקום לצמצם את העבר לתחרות עדתית.
ריבונות והתערבות איראנית
חלק מרכזי בהצהרה הוא פוליטי. היא דוחה התערבות איראנית בענייני עיראק ומפנה להצהרות ולכתבים שהתנועה מפרשת כעדות לשאיפה להכפיף את קבלת ההחלטות העיראקית. המחברים קושרים את הבעיה למיליציות, שחיתות, הברחות, כפייה פוליטית ושחיקת מוסדות עיראקיים עצמאיים.
הפרסום מדגיש שזהותה ועתידה של עיראק צריכים להיקבע בידי העיראקים. הוא מציב זו מול זו עיראק הקשורה לפרויקטים מהפכניים חיצוניים ועיראק המסוגלת לפתח יחסים עצמאיים עם שכנותיה ועם הקהילה הבינלאומית.
החלופה האברהמית
החלופה המוצעת היא שלום אברהמי שבמרכזו כבוד האדם, שמירת החיים, אחריות אזרחית ובנייה מחדש של החברה. ההצהרה פונה למטרות ההלכה האסלאמית כדי לטעון שהגנה על בני אדם ובניית הארץ נאמנות יותר לתכלית הדתית מאשר המשך עימות אידאולוגי חמוש.
כך הופכת האברהמיות גם לזיכרון רוחני וגם לשפה פוליטית לריבונות עיראקית, לשיתוף פעולה אזורי ולשלום.
השלום האברהמי מחבר בינינו. שלום למזרח התיכון. שלום לכל האנושות.
התנועה האברהמית – עיראק