מארצו של אברהם לדיפלומטיה של שלום
ההצהרה נפתחת בקשר של עיראק לאברהם ומתייחסת לזיכרון הזה כאחריות פוליטית חיה. מדינה הקשורה בעוצמה כזאת לסיפור האברהמי, לטענתה, אינה צריכה להישאר מחוץ לשיחה אזורית הנושאת את שמו של אברהם. ההיסטוריה העיראקית יכולה להפוך למקור של דמיון דיפלומטי ולא רק לזיכרון של ציוויליזציה עתיקה.
הפרסום מציג את הסכמי אברהם כפתח שדרכו תוכל עיראק בעתיד לעבור מבידוד ומעוינות שעברה בירושה ליחסים ישירים, שיתוף פעולה אזורי וקשרים כלכליים. נורמליזציה אינה מוצגת כמטרה בפני עצמה; היא נקשרת לאינטרסים מעשיים כמו יציבות, מסחר, טכנולוגיה, מים, חינוך, חילופי תרבות והיכולת של עיראקים וישראלים לפגוש זה את זה כחברות אנושיות.
תפקיד עיראקי באזור המתהווה
זהו גם טיעון על ריבונות. עיראק צריכה להיות מסוגלת לבחור את יחסיה האזוריים לפי האינטרסים העיראקיים, ולא לפי וטו אידאולוגי של כוחות חיצוניים או פלגים חמושים. לכן ההצהרה קושרת השתלבות במרחב דיפלומטי אברהמי רחב יותר להשבת עצמאות קבלת ההחלטות העיראקית.
בחזון התנועה, יחסים עתידיים בין עיראק לישראל יהיו אסטרטגיים ולא סמליים: ערוצים דיפלומטיים יציבים, אינטרסים הדדיים ושיתוף פעולה כחלק ממבנה רחב יותר של שלום במזרח התיכון.
שלום כבחירה ציוויליזציונית
הפרסום מסיים בהפניית הזיכרון האברהמי אל העתיד. אותה עיראק הנושאת את זכר אברהם יכולה, לטענתו, לסייע לעצב אזור שבו הכרה ושיתוף פעולה ארוך טווח מחליפים סכסוך שעובר בירושה. הסכמי אברהם מוצגים כאחד הגשרים האפשריים לעתיד הזה.
התנועה האברהמית – עיראק