שלום הוא שאיפה אנושית אוניברסלית החוצה גבולות, ובהקשר של היחסים בין עיראק לישראל הוא יעד שאפתני המחייב חזון אמיץ ומאמצים דיפלומטיים מאוזנים. המזרח התיכון, שסבל עשרות שנים של סכסוך ומתיחות, זקוק מאוד ליוזמות המקדמות דו-קיום והבנה הדדית. אך כיצד ניתן לדמיין שלום בין שתי מדינות שלהן היסטוריה מורכבת של עימות?
לעיראק, על מורשתה התרבותית העשירה והמגוונת, ולישראל, על המרחב הפוליטי והכלכלי הדינמי שלה, יש פוטנציאל משמעותי לשיתוף פעולה אם יתגברו על מחסומים פסיכולוגיים ופוליטיים. שלום אינו רק היעדר מלחמה, אלא בניית גשרים המבוססים על אמון וכבוד הדדי. אפשר להתחיל בדיאלוגים תרבותיים ובחילופי כלכלה סביב אינטרסים משותפים, כגון התמודדות עם שינויי אקלים, ניהול משאבי מים וחדשנות טכנולוגית.
אחד האתגרים המרכזיים הוא המורשת ההיסטורית של הסכסוך הערבי–ישראלי, שעיצבה מדיניות ותפיסות ציבוריות בעיראק. עם זאת, חוויות מהשנים האחרונות, ובהן הסכמי אברהם, הראו שהתקרבות אפשרית כאשר קיימים רצון פוליטי ותמיכה ציבורית. עיראק יכולה ללמוד מניסיונות אלה ולהתמקד בהתקדמות הדרגתית, החל מקשרים בלתי-רשמיים באמצעות ארגוני חברה אזרחית.
הכלכלה יכולה לשמש מנוע רב-עוצמה לשלום. עיראק זקוקה להשקעות בתשתיות ובאנרגיה מתחדשת, ואילו לישראל מומחיות מתקדמת בתחומים אלה. שיתוף פעולה בפרויקטים משותפים, כגון פיתוח חקלאות מדברית או טיפול במים, יכול לפתוח פתח לשינוי סטריאוטיפים ולבניית אמון. נוסף על כך, צעירים בשתי המדינות יכולים לקדם את ההתקרבות באמצעות תוכניות חילופי תרבות וחינוך.
שלום אינו אירוע מיידי אלא תהליך ארוך טווח הדורש סבלנות והקרבה משני הצדדים. מנהיגים פוליטיים והחברה האזרחית בעיראק ובישראל צריכים לפעול ליצירת סביבה המעודדת דיאלוג. צעדים קטנים, כמו כנסים משותפים או פרויקטים הומניטריים, יכולים להתחיל לשנות את הנרטיב המסורתי ולפתוח אופקים חדשים.
בסופו של דבר, שלום בין עיראק לישראל אינו רק חלום אלא יעד שניתן להשיג אם שומרים על התמקדות באינטרסים משותפים ובכבוד הדדי. בניית עתיד משותף דורשת אומץ להתקדם מעבר לעבר וחזון ברור של מה ששיתוף פעולה יכול להשיג. זהו הזמן להתחיל במסע הזה לעבר שלום ושגשוג.