מעלת עשורא ביהדות ובאסלאם

התנועה האברהמית בעיראק

דבריו של המלומד הסוני אבו מוסא אל־עיראקי, בהשתתפות המורה טום וגנר

מחקר: מעלת עשורא ביהדות ובאסלאם

למשה, עליו השלום, ולעשורא יש מקום חשוב כחוליה ברצף האברהמי. המחקר מדגיש אהבת הטוב, חסד וצדק בין מוסלמים ליהודים, תוך שמירה על ייחודה של האמונה האסלאמית.

עשורא והשורשים האברהמיים ביהדות ובאסלאם

הדיאלוג בין האסלאם ליהדות מתחיל בנקודה עמוקה יותר מן הדמיון בין מנהגים מסוימים: המורשת האברהמית המשותפת.

השורשים האברהמיים: אברהם כנקודת מפגש

אברהם, עליו השלום, תופס מקום מרכזי בקוראן. האסלאם מציג אותו כמנהיג באמונה וכמי שמייחד את האל, עוד לפני הכינויים הדתיים שהתפתחו לאחר זמנו. הקשר של אברהם ליהדות ולאסלאם מדגיש שהוא קודם היסטורית לכינויים אלה, וכי ליבת קריאתו הייתה ייחוד האל ועבודתו בכנות.

הקוראן אומר:

״וכאשר אמר אברהם לאביו ולעמו: אכן אני נקי ממה שאתם עובדים, מלבד מי שברא אותי, והוא ינחני.״

(א־זוח'רוף 43:26–27)

אברהם: אבהות רוחנית משותפת

מאברהם באה שרשרת הנבואה שבה מוסלמים ויהודים נפגשים בדמויות מרכזיות ובהן אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, דוד ושלמה, עליהם השלום.

באסלאם, האמונה במוחמד אינה נפרדת מן האמונה במשה, אברהם, יצחק ויעקב.

הקוראן אומר:

״אמרו: האמנו באל ובמה שהורד אלינו, ובמה שהורד לאברהם, לישמעאל, ליצחק, ליעקב ולשבטים, ובמה שניתן למשה ולישוע, ובמה שניתן לנביאים מאת ריבונם; איננו מבדילים בין איש מהם.״

(אל־בקרה 2:136)

מכאן חשיבותו של עשורא: משה, שהיום הזה נקשר אליו במסורת הנבואית, הוא חלק מן השרשרת האברהמית של הנביאים.

מאברהם למשה: רציפות המסר

אפשר לראות בסיפורו של משה המשך לברית האברהמית באמונה באל ובהתמודדות עם עוול.

הקוראן קושר את בני ישראל לאברהם, יצחק ויעקב, ומציג את רצף הנבואה:

״והענקנו לו את יצחק ואת יעקב, וכל אחד מהם עשינו לנביא.״

(מרים 19:49)

וכן:

״והענקנו לו את יצחק ואת יעקב, ושמנו בזרעו את הנבואה ואת הכתב.״

(אל־ענכבוט 29:27)

כך נעשה סיפור עשורא חלק מסיפור רחב יותר: הסיפור האברהמי של אמונה באל, נבואה, צדק והתנגדות לעריצות.

עשורא: זכרו של משה בלב האסלאם

כאשר הגיע הנביא מוחמד למדינה ומצא יהודים הצמים בעשורא, הוא שאל לסיבה. נאמר לו שזה היום שבו הציל האל את משה ואת עמו מפרעה. הוא אמר:

״לנו זיקה חזקה יותר למשה מכם.״

לאחר מכן צם ביום זה והורה לצום בו.

יש בכך משמעות חשובה לדיאלוג אברהמי: מוחמד לא התייחס למשה כאל ״נביא של האחר״, אלא כאחד מנביאי האל שבהם מאמינים המוסלמים ושאת מעלתם הם מכבדים.

על מעלת צום עשורא מסר אבו קתאדה כי שליח האל אמר:

״צום יום עשורא — אני מקווה מן האל — מכפר על השנה שקדמה לו.״

(מסופר אצל מוסלם)

גם אבן עבאס מסר שהנביא הקפיד במיוחד על צום עשורא בשל מעלתו. זיכרון זה קשור לרצף האברהמי של אמונה ושושלת נבואית.

מכאן נפתח מרחב לשיבה אל רעיון האחווה האברהמית בממדיו הדתיים והמוסריים.

אחווה אברהמית אינה מבטלת את ההבדלים

חזרה לשורשים האברהמיים אינה פירושה שהאסלאם והיהדות הם דת אחת בכל פרטיהם. פירושה שיש מורשת נבואית משותפת היכולה לשמש בסיס להיכרות ולדיאלוג.

הקוראן אומר:

״הוי בני האדם, בראנו אתכם מזכר ומנקבה ועשינו אתכם עמים ושבטים כדי שתכירו זה את זה.״

(אל־חוג'וראת 49:13)

היחס לאחר מתחיל בהיכרות, לא בהאשמות, הכללות ושנאה.

חסד וצדק: היישום המעשי של השורשים האברהמיים

אם המוצא האברהמי יוצר מרחב משותף של אמונה בנביאים למוסלמים וליהודים, הקוראן גם מציב בסיס מוסרי ליחס אל אנשי הספר.

הקוראן אומר:

״אלוהים אינו אוסר עליכם לנהוג בטוב ובצדק כלפי אלה שלא נלחמו בכם בשל הדת ולא גירשו אתכם מבתיכם.״

(אל־מומתחנה 60:8)

הפסוק אינו מזכיר צדק בלבד, אלא גם חסד ויחס טוב.

מכאן אפשר לנסח את המסר כך: חזרה לשורשים האברהמיים אינה חזרה לסכסוכי העבר, אלא לערכים המזוהים עם אברהם ומשה — ייחוד האל, צדק, רחמים והתנגדות לעוול.

עשורא: מאירוע דתי לגשר של דיאלוג

עשורא יכול להזכיר שלושה מעגלים:

המעגל הראשון: אברהם. סמל לייחוד האל ולשורש האברהמי המשותף.

המעגל השני: משה. סמל לנבואה, לחירות ולהצלת המדוכאים מפרעה.

המעגל השלישי: מוחמד. אשר אישר את המשך האמונה בנביאים שקדמו לו ואמר על משה: ״לנו זיקה חזקה יותר למשה מכם.״

לכן השיח האסלאמי בן זמננו יכול להציג את עשורא כהזדמנות להדגיש ייחוד האל, אחווה אנושית, כבוד לנביאים, חסד כלפי האחר, צדק ושלום.

עשורא אינו רק מועד הקשור בצום. הוא יכול להיות גם חלון לגילוי מחדש של השורשים האברהמיים המשותפים למוסלמים וליהודים. מאברהם מתחיל הנתיב; במשה מתגלם סיפור ההצלה מפרעה; ובחייו של מוחמד מופיעה ההכרה במשה ובנבואתו לצד עקרונות של חסד וצדק ביחסים עם יהודים.

בעידן המודרני, הזכרת עשורא יכולה להיות קריאה לאהבת האדם ולכיבוד היהודי כאדם וכאחד מאנשי הספר, תוך שמירה על ייחודה של האמונה האסלאמית ודחיית עוול ותוקפנות מכל צד.

אהבת הטוב, חסד וצדק באסלאם

ניסוח מדויק יותר מבחינה הלכתית ורעיונית הוא שהאסלאם קורא לאהוב את הטוב לאדם, לנהוג בחסד, בצדק ובמידות טובות, ואינו הופך הבדל דתי לסיבה אוטומטית לעוינות.

הנביא אמר:

״איש מכם אינו מאמין באמת עד שיאהב לאחיו את מה שהוא אוהב לעצמו.״

(מוסכם במסורות החדית')

אפשר להרחיב משמעות זו מבחינה מוסרית ביחסי אנוש: שהמוסלמי יאחל לאחר שלום, טוב, הדרכה וכבוד, ולא יעשה לו עוול בגלל דתו.

הנביא גם אמר:

״מי שהורג אדם הנתון בברית לא יריח את ריח גן העדן.״

(מסופר אצל אל־בוח'ארי)

זוהי אזהרה חמורה מפגיעה בלא־מוסלמי הנהנה מברית ומביטחון.

השלום האברהמי מחבר בינינו. שלום למזרח התיכון. שלום לכל האנושות.

התנועה האברהמית בעיראק — אבו מוסא אל־עיראקי